פסק-דין בתיק ע"א 23131-05-10

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, כב' השופטת ק' אניספלד, מיום 19/3/10 (ת.א. 4712/07) בגדרו נדחתה תביעתו של המערער לקבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם בעקבות תאונת עבודה מיום 1/12/04 איבד המערער את כושר עבודתו במובן הוראות הפוליסה לביטוח חיים ואובדן כושר עבודה שהוצאה לו על ידי המשיבה.

הרקע

2.         המערער, יליד 1946, עסק בעבודות שונות הנוגעות לגידול אווזים. ביום 1/12/04 עסק המערער בהעמסת כלובים ריקים המיועדים לטענתו להובלת אווזים על משאית בחצר ביתו. תוך כדי עבודת ההעמסה נפל המערער מרמפת ההעמסה ולטענתו נחבל בכתף שמאל, ביד שמאל ובברך שמאל. באותה עת היה המערער מבוטח בפוליסה לביטוח חיים ואובדן כושר עבודה שהוצאה לו על ידי המשיבה כבר בשנת 1992 (להלן "הפוליסה").

3.         בעת רכישת הפוליסה הצהיר המערער כי עבודתו הינה של "מדריך בענף אווזים". בסעיף 1 לנספח לפוליסה, בו מוגדר מקרה הביטוח בשל אובדן כושר עבודה נאמר:

"אם עקב מחלה או תאונה נשלל ממנו (מהמבוטח - ר' ס') בשיעור של 75% לפחות, הכושר להמשיך במקצוע או בעיסוק שבו עסק, כמפורט בהצעה, עד אותה מחלה או תאונה,  ושבעקבותיהן נבצר ממנו לעסוק בעיסוק סביר אחר המתאים לנסיונו, להשכלתו ולהכשרתו למשך תקופה העולה על שלושה חודשים, או שישה חודשים (להלן "התקופה") כנקוב בדף פרטי הביטוח".

4.         המערער טען כי עובר לאירוע עסק בעבודתו כמדריך בענף האווזים. במסגרת זו עסק במיון אווזים (הפרדה בין נקבות לזכרים), בהובלה, והדרכה בגידול להקות אווזים. בעקבות האירוע ופגיעתו, כך טען, איבד את כושרו לעסוק באותה עבודה. עבודתו כמדריך אווזים כרוכה לטענתו בעבודה פיסית, אותה אינו יכול לבצע עוד.

            חשוב לציין כי המערער הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי, אשר הכיר באירוע כתאונת עבודה. המערער קיבל דמי פגיעה וקצבת נכות זמנית, אולם לא נקבעה לו כל נכות יציבה בעקבות האירוע.

5.         עוד נציין במסגרת סקירת הרקע, כי בשנת 2002 בחודש מאי נפגע המערער בכתפו הימנית בתאונת דרכים. בעקבות פגיעה זו הגיש תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה וקיבל, במסגרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים,  תגמולים עד לחודש 6/2004, כלומר עד כ-6 חודשים לפני האירוע נשוא תיק זה.

פסק דינו של בית משפט קמא

6.         בבית משפט קמא נחלקו הצדדים האם הפגיעה בה נפגע המערער מקימה לו עילה לקבלת תגמולי ביטוח על פי הפוליסה. בית המשפט, לאחר שמיעת ראיות, קבע כי באירוע נפגע התובע רק בכתף שמאל וכי שאר הפגיעות הנטענות, ובמיוחד הפגיעה הנטענת בברך, אינן קשורות לאירוע.

            עוד קבע בית משפט קמא כי עובר לתאונה לא עסק המערער בעבודתו כמדריך בענף האווזים.

            בית המשפט שוכנע כי כבר בעקבות התאונה משנת 2002, איבד המערער את כושר עבודתו וכי לא שב לעבודה כמדריך בענף האווזים.

            בית המשפט הדגיש כי "גרסתו של התובע בתיק זה נמצאה לא אמינה ונסתרה הן בחקירתו הנגדית שלו עצמו, הן בעדותו של הבן מאלק והן בעדותו של מר אוחנה" (פסקה 5.8).

            עוד ציינה הערכאה הראשונה כי לאחר האירוע התגלו אצל המערער מחלות שפגעו בכושר עבודתו ואשר אין להן כל קשר לאירוע, מדובר במחלת לב בעקבותיה עבר צנתור וניתוח מעקפים, פגיעה בברך וניתוח כריתת ערמונית.

            בית המשפט קמא הוסיף כי המערער לא השכיל להוכיח במה עסק בתקופה שקדמה לאירוע ועל כן אין בידיו כל ראיה לקבוע האם המערער יכול למצוא עיסוק סביר אחר.

7.         בשים לב לכל אלו קבע בית המשפט כי לא התקיימו הנסיבות המזכות את המערער בתגמולי ביטוח ולא הוכח כי הפגיעה באירוע פגעה בכושר עבודתו ועל כן נדחתה התביעה.

הערעור

8.         בערעורו טוען המערער כי יש להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא ולקבוע כי המערער עסק, עובר לאירוע,  בענף האווזים. המערער הדגיש כי היה על בית המשפט לבחון האם כתוצאה מהפגיעה איבד המערער את כושר עבודתו לעסוק בענף האווזים, ולהימנע מלבחון במה עסק המערער עובר לאירוע. לטענתו המחלוקת היתה אמורה להבחן רק על רקע פרשנות העיסוק "מדריך בענף האווזים" וכושרו של המערער לעסוק בעיסוק זה או בעיסוק סביר אחר.